פסק-דין בתיק ד"ט 15705-03-10

1.         לפנינו תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני ביחס לשנים 2002 עד 2008. התובעת הינה ארגון מעסיקים.

            הנתבעת הינה מפעל תעשייתי שמקום מושבו בקרית מלאכי.

2.         התובעת טוענת כי הנתבעת חבה בדמי טיפול ארגוני מאחר והיא חברה בלשכת התאום של הארגונים הכלכליים, הינה צד להסכמי המסגרת שהם הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים שכר עבודה שאינם תוספת יוקר או שכר מינימום. הסכמי המסגרת עליהם חתומה התובעת הורחבו בצווי הרחבה  החלים על הנתבעת.

            עוד נטען כי על הנתבעת חלים צווי הרחבה המסדירים פנסיה מקיפה, תנאי עבודה בענף מיצים ריבות ושימורים, בענף השוקולד והממתקים. מכח צווי הרחבה אלו ואחרים חייבת הנתבעת בתשלום דמי טיפול ארגוני.

3.         הנתבעת טוענת כי צווי ההרחבה השונים אינם חלים עליה. בחלקם מדובר בצוי הרחבה ישנים אשר הוחלפו בחקיקה, בחלקם אינם חלים מאחר ולנתבעת קיים הסכם קיבוצי מיוחד, וכן עיסוקה המרכזי הוא בעיבוד ועישון סלמון ולא בייצור שימורים.

4.         האם קיים צו הרחבה של הסכם קיבוצי המסדיר שכר עבודה שחל על הנתבעת

            תקנה 1 (א) לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני - מקצועי לארגון מעבידים) תשל"ד - 1977 קובעת:

"(א)    מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני - מקצועי (להלן - דמי טיפול) כאמור בתקנה 2."

5.         התובעת טוענת כי בהתאם למסמכי הנתבעת פעילותה היא בתחום הייצור והעיבוד של דגי סלמון מעובדים ומעושנים וכן ייצור שימורי טונה. על בסיס האמור חל על הנתבעת צו ההרחבה בענף המיצים, ריבות ושימורים ומכוחו חייבת היא בתשלום דמי טיפול ארגוני.

            הנתבעת טוענת כי צו ההרחבה בענף השימורים לא חל עליה מאחר שמהות ועיקר עיסוקה אינו בשימורים וכן משום שצו ההרחבה בענף מחריג עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו בהסכמים קיבוציים. הנתבעת טוענת עוד כי הינה צד להסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ב- 1997.

6.         נקדים ונאמר כי צו הרחבה ניתן על פי הוראות הסעיפים 33 עד 25 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז 1957 (להלן: "החוק").

(           על  מהותו ותוקפו של צו הרחבה, ומקומו בנורמות משפט העבודה בישראל, ראו ב-דב"ע נו/303-3 לשכת המסחר תל אביב יפו - י.א.ד אלקטרוניקה בע"מ, פד"ע 249, 257-254, 277-272).

            על פי סעיף 28(א) לחוק, יש לפרט בצו הרחבה את "ההוראות שהורחבו וסוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו". יחד עם זאת, אין פסול בכך שצו הרחבה מתייחס לסוגי מפעלים ולא לסוגי עובדים ומעבידים, וזאת משום שהתייחסות זו מגדירה בעקיפין את סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו (דב"ע ל"ו/ 5-6 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - מרדכי סקילי, פד"ע ח 321, 325 מול האות ז').

            שאלת תחולתו של צו הרחבה, "היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד" (דב"ע נג/3 - 125 אלכס שרר - רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158, 160 מול האות ג'), ולעניין זה ניתן גם להידרש לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (דב"ע לו/6-6 הנ"ל; דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - מואסי מוחמד עבד אלעזיז (לא פורסם)).

            כמו כן, כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד (דב"ע נב/6-4 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות - חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 137, 141 מול האות ז'          דב"ע נג/3-125 הנ"ל, בעמ' 161 מול האות ה').

7.         בענייננו התובעת טוענת לחלות צו ההרחבה בענף ריבות, מיצים ושימורים, לפיו הוראותיו "יחולו על כל המעבידים והעובדים בישראל בתעשיה ובמלאכה בענף מיצים, ריבות ושימורים, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם".

            בספר הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה - 1993, מופיע בסעיף 112 תחת הכותרת עיבוד דגים: ייצור שימורי דגים, דגים באריזות אטומות, ממרחי דגים, דגים מבושלים, דגים מעובדים-מעושנים, כבושים, מלוחים וקפואים, סלטי דגים, קמח דגים למאכל אדם ולבע"ח, מעדני ים.

8.         לטענת התובעת מאחר ובתצהיר מטעם הנתבעים נאמר בין השאר כי "פעילות החברה בתחום הדגים כולל ייצור ועבוד דגי סלמון מעובדים ומעושנים וכן ייצור שימורי טונה", יש ללמוד מכך שעיקר פעילותה של הנתבעת הינו בתחום השימורים ועל כן צו ההרחבה חל עליה.

9.         הנתבעת טענה בתצהיר מטעם עמי גולדין המשמש דירקטור אצלה, כי "ייצור ועיבוד הסלמון מעובדים ומעושנים הינה הפעילות העיקרית והמהותית בתחום הדגים ואילו ייצור שימורי הטונה אינו עיקר. "